המיקרוסקופ הזה קטן, אבל הוא מגלה דברים גדולים.
מחברים אותו למצלמה של הטלפון, מצמידים למשהו קטן - כמו שערה, גרגר מלח, חתיכת בד ופתאום רואים עולם אחר.
הוא מגדיל פי 60, וכשמוסיפים את הזום של המצלמה אפשר להגיע לפי 300. זה המון. זה מספיק בשביל לראות פרטים בגודל של עשירית מילימטר.
ברגע שמרכיבים אותו כמו שצריך ומדליקים את האור (יש גם אור סגול, אבל מתחילים עם הלבן), רואים עיגול מואר. אם לא מצמידים למשטח לא רואים כלום. צריך להצמיד. אחר כך משחקים קצת עם הפוקוס (הגלגל הקטן בצד), עושים זום בטלפון והעולם הקטן נפתח.
כשמסתכלים דרך המיקרוסקופ על דברים רגילים, מבינים שהם לא רגילים בכלל.
בד נראה כמו רשת של חוטים. מלח נראה כמו גבישים קטנים. שערה נראית כמו גזע עץ.
זה כמו לעבור ליקום אחר רק שהיקום הזה נמצא על הידיים שלנו.
אפשר גם לצלם - וזה חלק מהכיף. לצלם משהו זעיר, לתת לו שם, ולהרגיש כמו חוקר אמיתי.
רוצים לבדוק?
חקירת פריטים אישיים
הילד בוחר חפץ משלו (בגד, צעצוע קטן, שערה, מדבקה), וצופה בו במיקרוסקופ. אפשר לצלם ולתעד.
ציור מיקרוסקופי
לאחר צפייה באובייקט כלשהו בהגדלה, הילד מצייר אותו איך שהוא נראה דרך המיקרוסקופ. אפשר לצרף השוואה בין "ככה זה נראה בעין" ו"ככה זה נראה מוגדל".
משחק ניחוש
מישהו מהצוות מצלם חפץ כלשהו בהגדלה, והילד צריך לנחש מה הוא. אפשר להכין "תערוכה ניידת של מקרו".
חקר
תשוו בין מלח לסוכר, תבדקו מה ההבדל בין נייר לבין בד, טביעות אצבע על נייר כהה, ואחר כך תצפית והגדלה שלהן – כמו חקירה בלשית.
תצפית על כתיבה סודית
שימוש בעט UV וצפייה באותיות באור הסגול. פעילות עם אלמנט של גילוי וסקרנות.
ככל שמתבוננים יותר – מגלים יותר!
סרטונים להשראה
דברים חצויים לשניים - Macro room
המונוקולר נראה כמו גליל שחור פשוט, אבל ברגע שמביטים דרכו מבינים מה הוא יודע לעשות.
הוא מגדיל פי 8, שזה אומר שמה שנמצא רחוק מאוד – נראה כאילו הוא ממש לידך. אפשר לראות דרכו שלטים בקצה הרחוב, צמרות עצים, פרחים מרחוק, חלונות של בניינים גבוהים, ואפילו את הירח!
משתמשים בו ביד אחת: מחזיקים אותו קרוב לעין, מכוונים למה שרוצים לראות, ומסובבים את הטבעת עד שהתמונה מתחדדת. זה לא סתם זום. המונוקולר עובד בעזרת עדשות שמרכזות את קרני האור, וממקדות אותן לעין או לעדשת המצלמה. זו אותה טכנולוגיה שמאפשרת לטלסקופים גדולים לראות כוכבים – רק שכאן זה הרבה יותר קטן.
אפשר להשתמש בו גם מתוך החדר, להסתכל דרך החלון ולראות מה קורה ברחוב או בגינה. זה כלי שמאפשר לגלות דברים שלא שמים לב אליהם ביום־יום.
גילוי מה קורה בחוץ
מתבוננים החוצה מהחלון - רואים שלטים, מכוניות, עצים, שמיים. מי מצליח לראות הכי הרבה פרטים?
יומן תצפיות
רושמים בכל יום משהו חדש שנראה מבעד לטלסקופ - עננים, ציפורים, צבעי בגדים של עוברים ושבים, וכו’.
עין החוקרת
“משחק חוקר”- הילד מקבל משימה לראות פרט מסוים (למשל: “כמה חלונות יש בבניין ממול?” או “איזה צבע יש על השלט הרחוק”).
הירח מהחדר
תצפית על הירח בלילה - אם התנאים מתאימים. אפשר לצלם דרכו.
הטלסקופ הזה גם עמיד למים, אז אם יצאתם לטיול או סתם ירד גשם, אפשר להמשיך להשתמש בו בלי בעיה. כמו עין משוכללת שמביטה רחוק מבלי לזוז מהמקום.
המשקפיים האלו אולי נראים פשוטים אבל הן שער לעולם תלת־ממדי שבו התמונות פתאום קופצות החוצה! כשהרכיבו אותם נכון עדשה אדומה לעין שמאל, וכחולה לעין ימין המוח שלכם מתחיל לעבוד בדרך קצת שונה: הוא מחבר בין שתי תמונות נפרדות, ויוצר תחושת עומק מרשימה.
איך זה עובד? תמונות תלת־ממד באנגליפ (זה השם המדעי) נוצרות על ידי שתי שכבות אחת באדום, אחת בכחול-ירקרק שכל אחת מהן מיועדת לעין אחרת. המשקפיים מפרידות את האור, והמוח מחבר מחדש ופתאום… דינוזואר פורץ מהמסך! זו דרך נפלאה ללמוד איך העיניים והמוח שלנו עובדים יחד, ואיך אפשר לשחק עם תפיסת המציאות.
אולי ראיתם סרט בתלת־ממד בקולנוע, עם משקפיים שנראות כמו משקפי שמש?
אז כדאי לדעת: המשקפיים האלה עובדות בשיטה אחרת לגמרי הן נקראות משקפיים מקטבים, והן תלויות בטכנולוגיה מיוחדת של הקרנה. אצלנו בערכה, המשקפיים פועלות בשיטת צבעים.
צפייה מונחית בתמונות תלת־ממד
הילד מרכיב את המשקפיים וצופה בתמונות או סרטונים תלת־ממדיים שהוכנו מראש.
תחנת “קסם תלת־ממד”
מסך עם תמונות תלת־ממד מתחלפות (מהאינטרנט או שיצרתם מראש), עם כרטיסיות: “מה אתה רואה?”, “איזה חלק הכי קרוב?”, “האם זה מרגיש אמיתי?”
ציור משקפי־תלת
אחרי הצפייה הילד מצייר את הדמות או החיה שראה "קופצת מהמסך".
הקלטת סרטון ריאקציה
אפשר לצלם את תגובת הילד לצפייה חיוך, הפתעה ולשלוח למשפחה כהזדמנות לשיתוף.
רוצים מצגת תמונות לצפייה במשקפיים? בבקשה
ניתן למצוא תמונות וסרטונים ברשת אם תחפשו בגוגל עם מילות המפתח: RED BLUE 3D
מתקדם:
אם תרצו לצלם תמונות תלת מימד וכלו לעשות זאת בעזרת אפליקציה זו לאייפון או אפליקציה זו לאנדרואיד
האור נראה לנו לבן, רגיל, אבל הוא לא באמת "לבן". הוא עשוי מהמון צבעים שמתערבבים יחד ואנחנו פשוט לא רואים את זה.
כשמרכיבים את המשקפיים האלה ומסתכלים על מקור אור קורה משהו מפתיע: מסביב לאור מופיעה קשת. לפעמים דקה ועדינה, לפעמים צבעונית וחזקה. זה תלוי במקור האור.
למשקפיים האלה יש "שריג" - מעין רשת עדינה שמפצלת את קרני האור. כל צבע מתפזר בזווית שונה, ולכן פתאום אנחנו רואים מה מסתתר בתוך האור. לא מדובר בקשת בענן, זה משהו אחר. זו קשת שנוצרת מכל פנס, מסך או נורה בחדר. וכל אחד נראה קצת אחרת.
אפשר להסתכל על מנורה, מסך טלוויזיה, פלאפון, פנס, או אפילו על השתקפות של השמש (אבל לא ישירות לתוך השמש!). דרך המשקפיים תראו שהאור של כל אחד מהם מתנהג אחרת. בחלק רואים קווים חדים של צבע, ובחלק הקשת נמרחת.
“צייד הקשתות”
בוחרים מקורות אור שונים סביב הילד : פנס, מסך טלוויזיה, מנורת תקרה, מנורת לילה ובודקים איפה מופיעה הקשת הכי מרהיבה. אפשר לדרג, לתאר או לצייר כל אחת.
מדריך אור אישי
הילד יוצר “ספר קשתות” משלו עם ציורים או תמונות (אם מצלמים בטלפון) של הקשתות שראה דרך המשקפיים. ליד כל קשת אפשר להוסיף תיאור: מאיזה מקור אור היא נוצרה, ואיך היא נראתה.
תחרות מקור האור הכי צבעוני
צוות החינוכי מביא תמונות של קשתות שצולמו דרך המשקפיים ממקורות אור שונים. הילד בוחר את הקשת שהכי אהב – ויכול גם להסביר למה.
שאלות חקר לילדים סקרנים
הילד מוזמן לבדוק:
מה קורה כשמרחיקים או מקרבים את המשקפיים לעין?
האם הקשת משתנה בין מסך מחשב למנורה רגילה?
מה רואים כשמסתכלים (בעקיפין) על להבת נר קטנה?
הם אולי נראים כמו סתם שני גלילים חלקים, אבל כשזורקים אותם אחד על השני קורה משהו מפתיע: הם מסתובבים באוויר, מתנגשים, נדבקים זה לזה ומשמיעים זמזום מוזר ומגניב. יש כאלה שיקראו לזה קסם... אבל זה פשוט מדע בפעולה!
המגנטים האלה בנויים בצורה מיוחדת: כל אחד מהם הוא מגנט חזק בצורת אליפסה, עם קוטב צפוני וקוטב דרומי. כשזורקים אותם באוויר בצורה מסוימת הם מסתובבים במהירות גבוהה מאוד ונמשכים זה לזה. בגלל הצורה והכיוון של הסיבוב, הם לא פשוט "נדבקים", אלא גם רוטטים ומשקשקים, וזה יוצר צליל זמזום שנשמע כמו חרק מעופף.
התחושה בידיים כשמחזיקים אותם מיוחדת. כשמביאים אותם זה לזה באיטיות, מרגישים פתאום כוח בלתי נראה שדוחף או מושך תלוי איך מסתובבים המגנטים. זה לא אוויר, וזה לא קסם זה הכוח המגנטי! המגנטיות היא כוח שקיים בטבע, והיא פועלת גם מבלי לגעת פיזית.
קולות וצלילים
זורקים בעדינות את המגנטים כך שייפגשו באוויר – מקשיבים יחד לזמזום שנוצר.
אפשר לנסות לשנות את הצליל על ידי שינוי מהירות הזריקה או הזווית.
האם הזמזום משתנה? איך הוא נשמע?
מה מרגישים?
מקרבים שני מגנטים באיטיות – לפעמים הם נדחים, לפעמים נמשכים.
הילד מתאר במילים מה הוא מרגיש בידיים: “משיכה?”, “דחיפה?”, “רטט?”
זוהי הזדמנות לדבר על מגנטיות ככוח שפועל גם בלי מגע פיזי.
ציור התנועה
מציירים את "ריקוד המגנטים באוויר": איך הם הסתובבו? איפה התחברו? האם קפצו אחד לעבר השני?
כל ילד יוצר ציור ייחודי שמתעד את תנועת המגנטים כמו שהוא דמיין או חווה.
תיעוד ניסויים
עורכים סדרת ניסויים קטנים:
מה המרחק שבו הם נמשכים לבד?
האם גובה הזריקה משנה את התוצאה?
מה קורה אם מנסים לגלגל מגנט אחד לעבר השני על השולחן?
מתעדים כל תוצאה – בציור, בצילום או בכתב – כמו מדען אמיתי.